סיכום שנה ראשונה (או מצעד הפוסטים של פרקטי-פוד)

סיכום שנה ראשונה (או מצעד הפוסטים של פרקטי-פוד)

שלום לכולם,

עברה שנה, וואו! איך הזמן עובר מהר כשנהנים. היום לפני שנה פתחתי את הבלוג . אמנם יש פה כמה פוסטים מוקדמים יותר, אבל ניתן לקרוא לזה תקופת הרצה. התאריך הרשמי של פתיחת הבלוג (וחגיגות יום ההולדת) הוא ב-17/12/13 שבו פתחתי את שערי הבלוג, והזמנתי את הקהל הרחב לבוא. זה הזמן קצת לסכם וקצת להסתכל קדימה וגם להעניק פרסים לפוסטים המצטיינים של הבלוג.

הרבה פעמים פוסטים שמסכמים שנת פעילות בבלוגים, מתחילים ב-"לא הייתי מאמין שאגיע עד כאן", אצלי לא, מראש ידעתי שאני בא כדי להשאר, מה שלא ידעתי זה איזה מקום יתפוס הבלוג בחיים שלי ובאיזה משאבת זמן מדובר. צילומי המתכונים, (מתכון של חצי שעה = 3 שעות צילום. אני איטי, מה לעשות) עריכת התמונות, כתיבת הפוסט, (ושכתוב כתיבת הפוסט, ותיקון שכתוב כתיבת הפוסט… צא מזה, זה לעולם לא יהיה מושלם…) ותחזוקת האתר ועמוד הפייסבוק המלווה ו… ו… ו…  לא שאני מקטר, אני נהנה מכל רגע, רק הייתי רוצה שיהיו לי עוד כמה שעות כל יום להתעסק בזה.

אני רוצה גם  לנצל את חגיגות השנה למספר תודות. תודה ענקית להייטקיסטית שלצידי, שמהתחלה תמכה ועודדה, ומהווה גם את יחידת בקרת האיכות של הבלוג וכל פוסט עובר ביקורת קפדנית שלה (אם החלפת אם ו-עם היה מקצוע אולימפי הייתי מביא הרבה כבוד למדינה…). תודה גם לכל מי שעזר לי בצילומים, מימי צילומים שלמים (הקולנוען, ואורית) ועד כל מי שלחץ על כפתור הצילום כששתי הידיים שלי היו עסוקות (כל מי שהיה בסביבה). בכלל תודה לכל המשפחה שלמדה שכשאני מכריז שהיום אני מצלם את המנה שאני מכין אז כנראה נאכל מאד מאוחר.

תודה גם לעמיתי בלוגרי האוכל, שחלקם שמשו לי השראה לפתוח את בלוג, וכל אלה שענו לי בתחילת הדרך על המון שאלות ובכלל התגלו כקהילה תומכת ומפרגנת. ותודה אחרונה ואולי הכי חשובה לכם הקוראים והמגיבים, כאן ובפייסבוק, שבלעדיכם כנראה לא היתה זכות קיום לבלוג.

הכנתם מתכון מהבלוג? אל תשכחו לתייג oren.nadler@ או #אוכלמעשי באינסטגרם 

* הלטקס בורגר (כי חוגגים השבוע גם את חג החנוכה) הינו בהשראת food52.com

אז מה היה לנו כאן?

28 פוסטים (מתוכם שניים קצרים).

20 מתכונים.

408 תמונות.

21000 מבקרים.

ו- 148 תגובות.

ומה יהיה לנו כאן? (שאיפות/מטרות לשנה הקרובה)

בגדול? יותר….

יותר פוסטים ומתכונים. (כי יש לי עוד כל כך הרבה שאני רוצה לשתף)

מתכונים קצת יותר מורכבים. (כי אוכל מעשי הוא לאו דוקא אוכל פשוט)

תמונות יותר איכותיות. (עשיתי כברת דרך ארוכה השנה, אבל יש עוד הרבה מקום לשיפור)

יותר נוכחות ברשתות החברתיות. (כי מי שלא שם, בעצם לא קיים)

יותר קהל. (לא תלוי רק בי, אבל אם 4 הקודמים יקרו, אז גם זה…)

ובקשה אחת מכם: יותר תגובות. (כי בטח יש לכם הארות/הערות/שאלות…  ואני כל כך אוהב תגובות!)

ונעבור לטקס הענקת פרסים לפוסטים שבלטו בשנה האחרונה.

פרס הפוסט המצטיין:

מדובר בשני פוסטים שבלטו מעל כולם, בהרבה! מבחינת מספר כניסות, חיפושי גוגל, יחס בפייסבוק ובכל פרמטר אחר. בכל יום אלו הם הפוסטים הנצפים ביותר, ובמצטבר הם במרחק עצום מכל שאר הפוסטים.

פטריות ממולאות (או הלהיט שלא ידע שהוא כזה)

 לזניה (או למה מחאת הקוטג' היתה כלכך חשובה)

ללא ספק כולם רוצים למלא פטריות ולהכין לזניה (בעיקר לזניה קלה להכנה), מחפשים אותם בגוגל ובאתר, ולמרות שמדובר בפוסטים ותיקים הם לא דועכים. הלזניה היא הפוסט השני באתר ומי שרוצה דוגמא לאיך רמת הצילום שלי היתה בהתחלה ( הו האימה..) מוזמן להכנס.

פרס הפוסט "מים שקטים חודרים עמוק":

גם כאן מדובר בשני פוסטים. יוצא הדופן בהם הוא שבעת פרסומם (וגם באיזכורים מאוחרים יותר) לא נרשמה תנועת מבקרים מרשימה, אבל לאורך זמן הם צוברים כניסות באופן עקבי ומרשים.

קניש (או למה תמיד צריך יותר קצוות?)

אורז בסגנון אושפלאו (או הרמאות הגדולה)

כנראה שיש משהו בטעמים האלה שאנשים חוזרים אליהם שוב ושוב.

פרס הפוסט הפוטוגני ביותר וגם פרס הפוסט המפורגן ביותר:

אכן פוסט שזכה בשני פרסי הצטיינות וזו לא חכמה הוא צולם ע"י צלמת מקצועית, ושוב תודה לאורית מ- Orit Arnon Photography.

ספגטי בלימון וריקוטה (או איזה תמונות!)

 פרס הפוסט עם התגובות האמוציונליות ביותר:

בסדרות המשטרה בטלויזיה נוהגים לומר שרצח בעזרת סכין הינו בד"כ על רקע אישי, ואכן הפוסט על הסכינים הוציא מחלק מכם את מיטב האמוציות, אבל כפי שאמרתי אני מכבד כל מי שטרח לקרוא ועוד יותר טרח להגיב.

פוסט הסכינים הגדול (או יש למישהו פלסטר?)

 פרס הפוסט המגניב:

ללא ספק שכשהחזרתי חוב ישן לקולנוען, והשתעשנו קצת במטבח התוצאה היתה מגניבה ביותר (לא להבהל משם הפוסט, האמת סולידית הרבה יותר…) הפוסט הזה גם יכול לזכות בפרס חיפושי הגוגל הקריפיים ביותר, ואני לא אפרט (אני רק מקווה שהסוטים האלה מתאכזבים קשות כשהם מגיעים לפוסט שלי).

צבים אפויים (או מממההה???!!!)

 פוסט נוסף שהתמודד בקטגוריה זו ולא זכה כי הוא לא באמת פוסט מלא אלא מקטגוריית קצרים הוא:

ספגטי טאקו

הפרס האחרון שאני רוצה לחלק הוא:

פרס הפוסט בעל הפוטנציאל הלא ממומש:

תוצאות של פוסט נמדדות בהרבה דרכים: כניסות, תגובות, לייקים בפייסבוק, חיפושים בגוגל. מידי פעם יש פוסט שאני בטוח שיהפוך ללהיט גדול (בקנה מידה של האתר שלי, כן?) וזה לא קורה. איכשהו הוא עובר מתחת לרדאר והפוטנציאל שבו לא מתגלה. אני אנצל את סיכום השנה להציג שלושה כאלה שהמשותף להם (מעבר לעובדה שהם משתרכים הרבה אחרי הפוסטים הפופולריים) היא שרמת התוצאה לעומת רמת ההשקעה בכולם היא פנטסטית.

פסטה עם תחתיות ארטישוק (או זה טוב זה…)

כל כך קל להכין את זה, ומקבלים מנת פסטה יחודית ומעולה.

פסטת ירוקים חורפית (או מי רוצה לתת לי יד?)

אולי טיפונת יותר עבודה מהמנה הקודמת, אבל מתקבלת מנה חגיגית ומעולה. את שתי המנות האלו הייתי שמח לקבל במסעדה איטלקית, הן בהחלט ברמה הזו. אז אל תתנו להן לחמוק מכם.

קוסקוס שלא כהלכתו (או זה פשוט לא נתפס)

לכל מי שלא נולד לעדה הנכונה (כמוני) ונאלץ לאכול קוסקוס במסעדות או לקנות בדוכני האוכל בקניון (בד"כ במחירים שערורייתיים). הנה הפתרון הפשוט והקל שלכם, איך לא שמתם לב אליו?

הסתיים טקס הענקת הפרסים. כמובן שלא הוזכרו עוד פוסטים רבים שפורסמו השנה כמו: ספגטי ומיטבולס, סלט פנצנלה, ספרינג רול, ברוסקטה ועוד ועוד…

אז שיהיה יום הולדת שמח לבלוג! היתה שנה טובה וכולי תקווה שהשנה השניה תהיה אפילו טובה יותר.

הכנתם מתכון מהבלוג? אל תשכחו לתייג oren.nadler@ או #אוכלמעשי באינסטגרם

נתראה בפוסט הבא,

אורן