שלום לכולם,
נכון, בדרך כלל תמצאו בבלוג הזה מתכונים, הפעם מדובר בפוסט קצת שונה. לא מזמן טיילנו, ההייטקיסטית ואני, באיטליה. ליתר דיוק בטוסקנה, ליתר דיוק בחלקה המרכזי של טוסקנה, וחשבתי לשתף אתכם קצת בחוויות משם. אז פניתי להנהלת הבלוג (אני) ולדירקטוריון (עצמי) ולבעלים (אנוכי) וקיבלתי את כל האישורים הדרושים לכך. למעשה הטיול בכלל נולד מנסיעה שלי (לבד) לרומא לצפות בטורניר טניס גדול, ואני ארחיב על כך בפוסט הבא, וההייטקיסטית הציעה שנוסיף עוד כמה ימים ונבלה אותם בטוסקנה, מה רע? אז נסענו.
שנינו מאד אוהבים את איטליה (אפשר להבין את זה ממספר המנות האיטלקיות הרב שבבלוג..) וכבר היינו בה מספר פעמים, אפילו בטוסקנה כבר מדובר בטיול השלישי שלנו. הראשון היה לפני 18 שנה כחלק מטיול גדול יותר באיטליה, כעבור 4 שנים חזרנו והתמקדנו רק בטוסקנה, ועכשיו החלטנו לחזור בשלישית. אנחנו מאד אוהבים את האזור, את הנופים, האוכל, היקבים, הערים הקטנות, והשלווה שהוא משרה עלינו.
כיאה לביקור שלישי, הרגשנו כמי שמכירים את האזור, שלא צריכים לרדוף אחרי כל נקודות הציון התיירותיות ולסמן וי, אלא לטייל בקצב נינוח יותר, לחזור למקומות שאהבנו במיוחד ולהוסיף מקומות חדשים שדילגנו עליהם בפעמים הקודמות מקוצר זמן.
מילת הקדמה אחרונה, כל תיאורי המקומות והמסעדות שביקרנו בהן, מבוססים אך ורק על החוויה שלנו מהמקום ונכונות למועד הטיול (מאי 2016) אני ממליץ לכל אחד שמתכוון להשתמש במידע שבפוסט זה בטיול שלו באזור, להצליב את המידע עם מקורות אחרים כגון TripAdvisor או אתרי תיירות והמלצות אחרים.
נתחיל בחידה: כשנוסעים ברחבי טוסקנה באזורי הכרמים האינסופיים, ניתן להבחין שחלק ניכר מהם מוקפים בשיחי ורדים. לפני כל שורת גפנים שתול ורד (גם בארץ בהרבה כרמים נהוג כך).
והחידה היא: למה עושים את זה? (התשובה תינתן בהמשך הפוסט…)
יאללה, מתחילים לטייל – יום 1
ביום הראשון נחתנו מוקדם בשדה התעופה ברומא, לקחנו את הרכב השכור ומייד יצאנו לדרך, כשעה וחצי נסיעה צפונה לאורבייטו (Orvieto) שהיא בכלל לא בטוסקנה אלא באומבריה (Umbria), אבל היא בדרך, והיא יפה, ועוד לא היינו בה, ויין האורבייטו הוא אחד היינות (הלבנים) האהובים עלינו. הגישה לעיירה נוחה יש מגרש חניה גדול ובעזרת פוניקולר (funicular) שזה בגדול רכבל, אבל הפעם היה על מסילה, ועוד אוטובוס חינמי מגיעים לאזור המרכזי שנמצא על צוק גבוה.יש כנסיה יפה ומגדל לטפס עליו עם נוף מדהים ובאר ממש מגניבה (Pozzo di San Patrizio) שאפשר לרדת עד לתחתיתה בגרם מדרגות מעגלי שמקיף אותה. אכלנו ארוחת צהריים קלה ב – Enoteca Al Duomo שלמרות מיקומה התיירותי היא טובה מאד.
סה"כ בילינו בעיירה כ-4 שעות ונהננו מאד. משם נסענו עוד כשעה וחצי עד למלון שבו התאכסנו בטיול: Hotel Palazzo Pacini שנמצא בעיירה קטנה Colle di val D'Elsa. בחרנו ללון בעיירה הזאת משתי סיבות, אחת היא מיקומה המרכזי יחסית לאזור שבו תכננו לטייל והסיבה השניה תתברר בהמשך. המלון עצמו חביב, רק 18 חדרים. בעלת המלון היא הייקה (Heike) ממוצא גרמני המתגוררת באיטליה כבר 35 שנה עם בעלה האיטלקי פייטרו. שניהם (וגם בתם הבוגרת קלאודיה שעובדת איתם) נחמדים מאד, שופעי המלצות ורצון לעזור, ממש הרגשה משפחתית. לא זול, בכל זאת, בלב החלק העתיק של הכפר, אבל מומלץ. זה למשל הנוף ממרפסת ארוחת הבוקר.
לפייטרו יש ממול למלון, Enoteca, חנות יין, שאפשר לעצור בה בסוף כל יום לטעום כמה יינות ולספר לפייטרו המתעניין את חוויות היום, הוא גם נלהב לעזור ולהמליץ על יקבים מעניינים באזור ואפילו לתאם את הסיור עבורכם.
בערב אכלנו ב- Officina Della Cucina Popolare . במלון ביקשתי המלצה על מסעדה עם אוכל פשוט, מקומי, וטוב, וזה בדיוק מה שקיבלנו (זאת הייתה גם אחת המסעדות ברשימת המומלצות שלנו) לצערי לא צלמתי במהלך הארוחה (התרכזתי בלהנות מהאוכל) אבל הייתה ארוחה נהדרת. לחובבי הפסטה אני ממליץ, לא רק במסעדה הזאת, אלא בכל רחבי אזור Siena לנסות לאכול את פסטה PICI המקומית שבמקומות האוטנטיים מכינים אותה טרייה. מדובר בפסטה ארוכה, עבה, לא אחידה, וטעימה מאד.
יום 2
היום השני הוקדש לחזרה למקומות מוכרים ואהובים. התחלנו בסאן ג'ימיניאנו (San Gimignano), עיר המגדלים, אחד ממוקדי התיירות המרכזיים של טוסקנה. טיילנו ברחובות הצרים והעמוסים בתיירים וחנויות מזכרות (והמון גבינות פקורינו שוות). מאחר וחובבי מדרגות אנחנו אז גם עלינו לראש אחד המגדלים הגבוהים לתצפית נפלאה. ארוחת הצהריים שלנו כללה גלידה מאחת הגלידריות המפורסמות (ועטורות פרסים בינ"ל) שבעיירה.
משם נסענו לסיינה (Siena) בירת המחוז. שיעור הסטוריה קצר: במשך כמה מאות שנים, סיינה, בירת המחוז הדרומי ופירנצה, בירת המחוז הצפוני, נלחמו ביניהן מספר פעמים, לרוב פירנצה ניצחה…סוף שיעור.
בשני הטיולים הקודמים שלנו באזור, סיינה הייתה העיר החביבה עלינו מכולן. בטיול השני שלנו אפילו התאכנסו בחלק מהלילות במלון בפאתי העיר, כך שיצא לנו להסתובב בה לא מעט. משהו בסמטאות, בכיכר המרכזית היחודית, ובאווירה הקסים אותנו. יותר מפעם אחת מצאנו את עצמנו לקראת שקיעה בכיכר המרכזית בוהים בשמיים הכחולים מעל למגדל הצר הופכים לכהים יותר ויותר עד שהערב ירד.
הפעם הקסם לא היה שם, כשניסינו להבין למה, חשבנו שבעצם סיינה וסאן ג'ימיניאנו מאד דומות, במבנה, בסמטאות ובאווירה ולכן יש סבירות שהרושם החזק שתשאיר בכם הראשונה שתבקרו בה יעמעם קצת את הקסם של השניה. בנוסף בבוקר בסאן ג'ימיניאנו השמש זרחה ואחה"צ בסיינה מזג האויר הזעיף את פניו. לפיכך קיצרנו קצת את ביקורנו בסיינה ובדרך חזרה למלון עצרנו גם במונטריג'יוני (Monteriggioni). ישוב פצפון, למעשה, רחבה אחת מוקפת בבנינים וחומה (שעל חלקה ניתן לעלות).
מדובר בכפר חמוד, עם מספר חניות מזכרות וגלריות נחמדות. אם יש לכם 1/2 שעה ספייר ואתם באזור, כנסו. לא הייתי מגיע לשם במיוחד.
חזרנו יחסית מוקדם למלון כדי להתארגן לארוחת הערב, שהפעם היתה מתוכננת מראש, חודשים מראש. בפעם הראשונה שביקרנו בטוסקנה ב-98 הגענו, במקרה, בהמלצת המלון, למסעדה נפלאה ארנולפו שמה (Arnolfo). התפעלנו מאד מהאוכל ומהמלצר החביב והידידותי (שכבר אז היה מבוגר הרבה יותר מהמלצרים הצעירים שאנו מורגלים אליהם בארץ) שבדיעבד התברר שהוא הבעלים של המקום ביחד עם אחיו, השף של המסעדה. כשחזרנו אחרי 4 שנים כבר היה להם כוכב מישלן. הפעם 18(!) שנה אחרי הביקור הראשון, כבר הזמנו מקום 3 חודשים לפני הטיול, ובחרנו מלון שנמצא 100 מטר ממנה (הסיבה השניה לבחירת המלון ב- Colle di val D'Elsa). ה-"מלצר" עדיין שם אבל כבר רק מארח ומסתובב ומפטפט עם הסועדים ולרשותו עומד צוות מלצרים מפונפן ומיומן. האוכל השתדרג בכמה רמות ולמסעדה כבר יש 2 כוכבי מישלן. אכלנו את הארוחה הטובה (עד כה) בחיינו, והבטחנו שנחזור…הנה טעימה קטנה:
יום 3
היום השלישי הוקדש למחוז קיאנטי. נסיעה בכבישים צרים בין גבעות ירוקות משובצות בהמון כרמים. חלקם של יקבים קטנים ומשפחתיים וחלקם שייכים ליקבי הענק המפיצים את יין הקיאנטי המפורסם ברחבי העולם. בשני הטיולים בראשונים שלנו באזור הגעתי עם רשימת יקבים שרציתי לבקר בהם ושידעתי שאפשר לקבל בהם סיור עם הסברים וטעימות. היום מסתבר שכמעט כל יקב מאפשר סיור וטעימות אבל מצד שני צריך להרשם מראש. אפשר אפילו יום קודם לקבוע את הסיור אבל להופיע סתם כך בפתח היקב זה פחות יעיל (במידה ורוצים גם סיור). אנחנו בחרנו בשני יקבים (תוך התייעצות עם בעלי המלון, זוכרים, פייטרו וחנות היין שלו…).
היקב הראשון שבקרנו בו, בהמלצת פייטרו, שאפילו התקשר ותאם לנו את הביקור, היה פונטודי (Fontodi) יקב די קטן (במושגים של קיאנטי, 300,000 בקבוקים בשנה), אורגני (כמו רוב היקבים הקטנים והבינוניים בחבל קיאנטי, שעברו מהפכה שקטה בשנים האחרונות וחדלו מלהשתמש בחומרי הדברה ודשנים כימיים). קיבלנו סיור פרטי (בחינם) בכל אגפי היקב ,טעמנו מספר יינות וגם שמן זית איכותי שמכינים במקום, היה נחמד מאד. (ביקב הזה בניגוד לרוב המוחלט של היקבים באזור אין מכירה של היינות).
אחד הדברים המעניינים והייחודיים ביקב הוא שהם מנסים (בכמות קטנה) לחזור לשיטות העתיקות ולהכין יין בכדי טרה קוטה (לבעלי היקב יש מפעל לטרה קוטה…) הניסוי נערך כבר שנתיים ויש תוצאות מבטיחות, אבל עדיין מדובר בניסוי ולא התאפשר לנו לטעום מיין מסקרן זה.
בחבל הקיאנטי יש גם כפרים ועיירות קטנות שברובן אין הרבה מה לעשות והן גם די דומות אחת לשניה, אבל כן נעים להסתובב בהן ואני ממליץ לכם לבחור אחת או שתיים ולעצור בהן לשעה או שעתיים, לשבור את רצף היקבים ולפזר את ריח האלכוהול ששורה בהם. אנחנו עצרנו לצהריים ב- Rada in Chianti. הסתובבנו קצת וגם אכלנו מהפיצה ( Pizza Pie ) המקומית המשובחת.
היקב השני שבו ערכנו סיור מסודר, היה Castello di Verrazzano פה מדובר בסיור שעולה כסף, בקבוצה של כ-20 איש מכל העולם שלוותה במדריך צעיר ואנרגטי, ששפע בדיחות (קבועות מן הסתם). מדובר שוב ביקב לא גדול (כ-300,000 בקבוקים בשנה) אורגני (כמובן) המייצר גם יין, שמן זית, וחומץ בלסמי, הוא שייך למשפחת Verrazzano הידועה (אחד מאבות המשפחה Giovanni da Verrazzano היה מגלה ארצות שעל שמו קרוי גשר Verrazano Bridge במנהטן).
הסיור כלל את כל חלקי היקב, כולל אזורים בהם בקבוקים מאובקים המתיישנים עשרות שנים ובסוף היתה טעימה מסודרת של מגוון יינות היקב, עם הסברים על ההבדלים ביניהם. כמו כן טעמנו את שמן הזית וחומץ הבלסמי המשובחים המיוצרים במקום. (היקב גם מציע סיורים משולבים בארוחות שלמות, אם אתם בעניין).
בדרכנו חזרה עצרנו בעיירה Castellina In Chianti לעוד סיבוב קצר. אין מדובר באטרקציה תירותית יחודית שאסור לוותר עליה, אבל בהחלט חביב להסתובב בה כחלק מחווית הקיאנטי.
בערב שוב אכלנו בקרבת המלון ב- Portanova Hosteria Enoteca. מסעדה חביבה, אבל לא יוצאת דופן בשום היבט שהוא.
יום 4
היום הרביעי הוקדש לאזור Montalcino ו- Montepulciano שמעבר לכך שמדובר בשתי ערים עתיקות ויפות, זהו גם אזור יין חשוב. אמנם פחות מפורסם מהקיאנטי אבל (לפחות לדעתי) טוב ממנו וחלק מהיינות הגדולים של איטליה מגיעים ממנו כמו ה- Brunello di Montalcino ו-ה-Vino nobile di Montepulciano.
את היום פתחנו בסיור בין הכרמים המקיפים את מונטלצ'ינו וכניסה ליקבים הרבים הפזורים בינהם. כפי שציינתי קודם לא ניתן לסייר ביקב ללא תאום מראש, אבל זה לא כל כך נורא, ממילא אחרי 2-3 סיורים אתם מבינים את העקרון. היין שוהה באותם מכלי נירוסטה ענקיים, חלקו מתיישן בחביות גדולות וחלקו בחביות עץ אלון קטנות. מעבר לתוית, התהליך ביקבים דומה עד זהה. אבל בכל יקב יש חנות, ובחנות מוכרים ידענים שיוכלו לענות על כל שאלה שלכם לגבי היקב, תהליך היצור והיינות שהם מפיקים. בנוסף תוכלו לטעום (לרוב תמורת יורו-אים בודדים), ממגוון יינות היקב (ואם תקנו בקבוק יוותרו על דמי הטעימה) כך שאפשר לבלות בכרמים וביקבים מספר שעות מהנות ביותר, להתפעל מהיינות והכרמים היפים המוקפים בוורדים.
מה שמזכיר לי את השאלה מתחילת הפוסט, מדוע נהוג בטוסקנה (וגם באזורי יין אחרים) לשתול שיח וורדים בראש כל שורת גפנים? התשובה מאד פרקטית. הוורדים הרבה יותר רגישים למחלות ומזיקים מהגפנים ובמידה ויתקפו את הכרם מחלה או מזיק, שיחי הוורדים יושפעו ראשונים וניתן יהיה לגלות את המחלה/מזיק בשלב מוקדם ולטפל בהם לפני שקורה לכרם נזק ממשי.
אחרי שביקרנו ביקבים, הגענו לעיירה Montalcino עצמה וסיירנו בה. מדובר בעיר עתיקה טוסקנית טיפוסית, עם מבצר נאה וסימטאות צרות מלאות בחנויות מזכרות ויין (שגם בהם ניתן לטעום מיינות האזור).
משם המשכנו לפיאנזה (Pienza), עוד עיירה טוסקנית חביבה להעביר בה שעה קלה ואכול מהגלידה המצויינת תוך כדי הליכה בטיילת הצופה אל נוף מהמם.
מפיאנזה נסענו לאזור Montepulciano אל היקב היחיד שבו כן תוכנן לנו סיור מלא (בהמלצה פייטרו מהמלון). מדובר ביקב סלקטו (Salcheto) שמעבר להיותו אורגני (כמקובל) הוא גם עצמאי לחלוטין מבחינה אנרגטית והיה מעניין מאד לשמוע איך הם עושים מאמצים למחזר כל דבר אפשרי ולהשאיר חותם נמוך כמה שיותר על הסביבה מבלי להתפשר על איכות היין (שאכן היה משובח ביותר).
שימו לב למשל למנורות שבתמונה. אלו לא מנורות, אלו הם פתחים בתיקרה שבעזרת מערכת תעלות ומראות מעבירים את אור השמש לכל חלקי היקב, גם למרתפים העמוקים ביותר. כמובן שצריך לתכנן את העבודה כך שרובה יהיה באור יום, אך זהו מאמץ שבעלי היקב מוכנים לעשות למען איכות הסביבה.
לאחר מכן טיילנו ב- Montepulciano עצמה. העיר חביבה אך בשל תקלת גשם (כלומר למרות התחזית לגשם אחה"צ השארנו את המטריות ברכב ומצאנו את עצמנו בגשם שוטף כ-20 דקות הליכה ממנו) קיצרנו את השהות בה.
מאחר וזה היה הערב האחרון שלנו באזור בחרנו במסעדה מהמומלצות ביותר ב- Colle di val D'Elsa שנמצאת ב-Colle החדשה. לרוב הערים בטוסקנה יש חלק עתיק וחלק חדש שנבנה עם גידול האוכלוסיה. במקרה של Colle החלק העתיק נמצא על צוק, את החלק החדש בנו למרגלותיו, והמסעדה שבחרנו Molino il moro נמצאת בו. אז איך מגיעים למסעדה שנמצאת בחלק החדש של העיר? אפשר כמובן לנסוע ברכב ואפשר גם ללכת לקצה הצוק שם בנו מעלית. יורדים בתוך ההר ויוצאים במנהרה קצרה ישר אל מרכז העיר החדשה. במסעדה היה אוכל מקומי טוב, מוגש בצורה קצת יותר מסוגננת. לדעתי המסעדה היתה גם קצת יקרה מהממוצע.
יום 5
היום האחרון שלנו באזור שבסופו נגיע לרומא, ועל כן בבוקר ארזנו את חפצינו ונפרדנו בהתרגשות מהייקה ופייטרו. התכנון המקורי כלל ביקור ב-Cortona ו- Arezzo. אך בשל התארכות הביקור ב- Cortona והנסיעה הארוכה עד לרומא ויתרנו בסופו של דבר על Arezzo.
קורטונה היא עיר יפה אפילו מדהימה. כנסיות יפות, מרפסת עם תצפית פנורמית אדירה, והאווירה ברחובות שוקקת ושמחה. במהלך שיטוטנו בעיר נתקלנו גם בחבורת גברים ששחזרו תחרויות קליעה ברובה חיצים ואף הפגינו ביצועים לא רעים ולאחר מכן גם היה מופע דגלנים. בקיצור תושבי העיר מנסים להנעים את זמנם של התיירים ומצליחים בכך בגדול.
צהריים אכלנו ב- Trattoria Dardano המצויינת. ששמה והבעלים הססגוני שלה פאולו השמן ידועים היטב באזור. אמנם היינו צריכים לחכות כ-20 דקות על מנת להתקבל אבל זכינו בארוחה מעולה, במחיר סביר (אפילו זול יחסית). המסעדה היתה עמוסה חציה בתיירים כמונו וחציה במשפחות איטלקיות (זה היה בסופ"ש) צוהלות ורעשניות, שהוסיפו לאווירה השמחה במקום. מומלץ ביותר.
אזהרה אחת לגבי קורטונה. העיירה בנויה על הר. והרחובות משופעים, ואני לא מתכוון לשיפוע סטנדרטי, אני מדבר אתכם על 45 מעלות ולמעלה מזה. בחלק מהרחובות ממש קשה להתקדם. אז צריך להוסיף לזמן הביקור את ההליכה המאד איטית והפסקות הסדרת הנשימה.
את אחה"צ העברנו בנסיעה ארוכה לרומא, החזרנו את הרכב והמשכנו למלון. אבל על רומא אני ארחיב בפוסט הבא. יש למה לחכות.
אריוודרצ'י,
אורן
נראה מדהים וממש מעורר קינאה. אני חייב להגיע לטוסקנה
איטליה ואהבה לאוכל זה השילוב המושלם