שלום לכולם,

לפני המתכון נדבר היום על מערכות יחסים. לא, לא מערכות יחסים בין בני זוג, גם לא בין הורים וילדיהם. נדבר על מערכת היחסים בין הבלוגר לבלוג שלו, ליתר דיוק בין הבלוגר לתמונות בבלוג שלו, ליתר דיוק בין הבלוגר הזה לתמונות בבלוג שלו. בקיצור נדבר עלי.

הצילום תמיד היה הדבר שהכי איתגר אותי בבלוג. הבישול והמתכונים אף פעם לא היו בעיה, בעיקר כי אני בוחר להעלות מתכונים שאני מבשל בשוטף למשפחה ומאד בטוח בהם. לקשקש וללהג כבר בטח הבנתם שאין לי בעיה. אבל הצילום זה סיפור אחר. תמיד אהבתי לצלם אבל צילום אוכל זה משהו שונה, שמצריך מיומנות משלו. התחלתי מאד נמוך, מי שיסתכל על הפוסטים הראשונים בבלוג יבין על מה אני מדבר (לא, אני לא אשים פה לינקים, פאדיחה). מאז אני משתפר, קורא, לומד, ובעיקר מתאמן.

קחו לדוגמא את הפוסט הזה. מדובר במתכון פשוט, להיט גדול, אבל פשוט. יש בו 10 דקות הכנה, 30 דקות בתנור (שלא עושים בהן כלום) ו-5 דקות הרכבה, סה"כ 45 דקות ברוטו, גם לאיטיים שבינינו. אני נכנסתי למטבח ב-9:30 עם 17 תמונות שרציתי לצלם לפוסט הזה (בגלל שהמתכון כל כך פשוט ואין הרבה תמונות של שלבי הכנה, סירים ומחבתות, החלטתי לנצל את זה לנסות קצת זויות וקומפוזיציות שונות מהרגיל). אחרי 5 שעות ו-91 תמונות, סיימתי. למען האמת, זה הפוסט שאני הכי מרוצה מהתמונות בו עד כה.

זה הפוסט שיש בו שימוש בצמצם הכי נמוך שצילמתי עד כה. זה הפוסט שיש בו הכי הרבה צילומים של תנועה. זה הפוסט שיש בו הכי הרבה צילומים לאורך. זה הפוסט שהידיים שלי מופיעות בו הכי הרבה פעמים. והכי חשוב זה הפוסט שיש בו הכי הרבה תמונות שאני מרוצה מהן. ואפילו יותר חשוב, למרות שביעות הרצון שהפגנתי בפוסט הזה, התחושה שלי היא שזו רק תחילתה של מדרגת האיכות הבאה ושיש לי עוד המון מה ללמוד ולהשתפר ואני די בטוח שבעוד כמה חודשים אני אסתכל על הפוסט הזה ואומר: " מזה הייתי מרוצה? פחחח…".

טוב, אפשר לדבר קצת גם על המתכון, הלא לשם כך התכנסנו. המתכון נלקח [השראה בלבד] (ראו מה זה במפתח הקרדיטים) מסלט כרובית בשום ולימון שאנחנו נוהגים לאכול בשיפודיה החביבה עלינו. שם כמובן מטגנים את הכרובית ומציפים אותה בתועפות של שום טרי ולימון. אני החלפתי את הטיגון באפיה (מטעמי חיסכון בקלוריות) והמרתי חלק ניכר מהשום הטרי בשום אפוי שמוסיף המון טעמים ואופי למנה. למרות מספר המרכיבים הנמוך והפשטות של המתכון, זה אחד הדברים הטובים ביותר שניתן לעשות לכרובית.

אפשר להגיש את המנה קרה (כסלט) , בטמפרטורת החדר, פושרת, ואפילו כתוספת חמה ליד המנה העיקרית. אנחנו טורפים אותה בכמויות ואחרי שתנסו, אני בטוח שגם אתם.

מה אנחנו צריכים?

 1 כרובית קטנה

1 ראש שום שלם +3 שיני שום

1 לימון קטן.

2 כפות + 1 כפית שמן זית

מלח/פלפל

* כמובן שאפשר להשתמש בכרובית גדולה, או 2 כרוביות קטנות ולהתאים את כמות שאר המרכיבים בהתאם.

 

איך מכינים?

קודם כל מחממים תנור לחום גבוה 210 מעלות. ההכנות קצרות ולא כדאי שתחכו הרבה זמן לתנור שיתחמם.

שוטפים היטב את הכרובית ומפרידים לפרחים די גדולים, משהו כמו כדור פינג פונג, אפילו קצת גדול יותר. עושים זאת משתי סיבות. אחת, הכרובית מתכווצת במידת מה באפיה והחתיכות יקטנו במעט. שתיים אנחנו רוצים שהכרובית תהיה אפויה היטב, אפילו קצת שחומה מבחוץ אבל שעדיין תשמור על צורתה ולא תתפורר בערבוב המנה והפרחים הגדולים עוזרים לנו להגיע לכך.

מרפדים תבנית בנייר אפיה, שמים את כל פרחי הכרובית בערמה במרכז. בוזקים מלח, פלפל שחור גרוס ומזלפים כ-2 כפות שמן זית.

מערבבים היטב (עם הידיים, כן, לא להתבייש) עד ששמן הזית מצפה את כל הפרחים והמלח/פלפל התפזרו היטב ביניהם. משטחים את פרחי הכרובית בשכבה אחת, בצורה אחידה על פני התבנית.

מכינים קערית קטנה מרדיד אלומיניום עבור ראש השום השלם, בגודל שניתן יהיה לסגור אח"כ מעליו. אם יש לשום קליפה חיצונית של הרבה שכבות מסירים אותה עד לשכבה שעוטפת את שיני השום עצמן (ראו בתמונה). מזלפים כפית שמן זית במרכז ראש השום וסוגרים אותו בתוך רדיד האלומיניום. היטב!

מניחים את השום העטוף בתבנית עם הכרובית.

אופים בתנור שחומם מראש ל-210 מעלות כחצי שעה, עד שהכרובית משחימה ומתרככת. אחרי כרבע שעה כדאי להוציא את התבנית ולערבב היטב את הכרובית כדי שהאפיה תהיה אחידה לכל הפרחים מכל הצדדים.

הערה 1 – הטמפרטורה (210 מעלות) והזמן (חצי שעה) מתאימים לגודל פרחי הכרובית שציינתי (כדור פינג פונג) במידה ותחתכו קטן יותר, הזמן עשוי להיות קצר יותר והכרובית עלולה להשחים יותר מידי, אז תשגיחו עליה ותוציאו בזמן.

הערה 2 – במידה ואתם מכינים כמות גדולה והתבנית שלכם מאד צפופה, האפייה יכולה לקחת גם 45 דקות (מניסיון), אני ממליץ במקרה זה לערבב פעמיים, והשום יהיה מוכן בכל מקרה אחרי חצי שעה, אז להוציא אותו ולהמשיך עם הכרובית.

מעבירים את הכרובית האפויה לקערה.

מחלצים את שיני השום האפוי מקליפתן, אם זה קצת קשה ניתן פשוט "לסחוט" את שיני השום החוצה, אבל בדרך כלל הן פשוט יוצאות שלמות. מועכים אותן קלות עם מזלג, לא צריך להפוך לפירה, לחיצה קטנה תספיק.

מוסיפים את השום האפוי לקערה עם הכרובית. שימו לב שהשום האפוי דביק במקצת אז תדאגו לפזר אותו היטב ברחבי הקערה. כעת כותשים את השום הטרי (כ-3 שיניים) לתוך הקערה.

שוב, יש לדאוג לפיזור אחיד של השום הטרי.

סוחטים את הלימון לתוך הקערה.

אל תתקמצנו בלימון, זה כמובן צריך להיות לטעמכם, אבל אני ממליץ על טעם לימוני חזק.

מערבבים היטב.

זהו, סיימנו, המנה מוכנה!

כפי שציינתי, ניתן להגיש חם, קר או פושר. זה יהיה טעים בכל מקרה. ואם נשאר, אז למחרת (לשמור במקרר) זה יהיה טעים לא פחות.

אז רוצו לקנות כרובית או שתיים, הן בשיא העונה עכשיו, יפות וטריות, ותכינו מהן כרובית אפויה בשום ולימון שתשמח את כל חובבי הכרובית באשר הם.

בתאבון!

לתגובות/שאלות/הערות/הארות/בקשות (שישמחו אותי מאד) יש לגלול לתחתית העמוד, מתחת למתכון המובנה.

נתראה בפוסט הבא,

אורן

כמה סיפורים, אמרת מעשי, לא? תביא מתכון וזהו!